השתחררות הרשות מהסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק-דין

1. רקע עובדתי

1.1 במהלך שנת 1995, נמסרו להכרעת בורר מחלוקות ותביעות שבין חברה "א" לחברה "ב", שמקורן בשנים 1990 ועד תחילת שנת 1995.

1.2 הסכסוך המשפטי כלל תביעה של "א" כנגד "ב", תביעה נגדית של "ב" כנגד "א" וכן תביעה של "ב" לתשלום דמי-שימוש במקרקעין.

1.3 בדוחות הכספיים של "א" לשנת 1994, נכללה הפרשה בשל ההליך המשפטי (תביעת "ב"). 

1.4 במסגרת התדיינויות בין פקיד השומה ל-"א" בנוגע לשומות לשנים 1991-1994, נחתם הסכם פשרה בין פקיד השומה ל-"א" ("ההסכם"). ההסכם קיבל תוקף של פסק-דין בשנת 2000.

1.5 רואה-החשבון שייצג את "ב" בדיונים עם פקיד השומה אישר, שנושא הסכסוך המשפטי הועלה במהלך הדיונים.

1.6 סעיף 3 להסכם קובע, כי ההסכם מהווה "סילוק סופי ומוחלט של המס המגיע, לגבי פעילות המערערים [חברה "א"], מכל מין ומכל סוג שהוא, בשנים אלו".

1.7 בשנת 2005, ניתן פסק בורר סופי, לפיו על "ב" לשלם לחברה סך של X ש"ח, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה. במהלך אותה שנה קיבלה החברה מ-"ב" סכום כספי על חשבון הסכומים המגיעים לה. בשנת 2006 קבלה החברה מ-"ב" סכום נוסף (יחד - "ההכנסה השנויה במחלוקת").

1.8 להערכת רואה-החשבון, יש לייחס את ההכנסות, מבחינה חשבונאית, לשנות המס שעד 1994, ולא לשנות המס 2005-2006.



2. השאלה
בהנחה שההכנסה השנויה במחלוקת תיוחס לשנות המס נשוא ההסכם, האם יכול פקיד-השומה לחזור בו מההסכם ולהטיל מס על ההכנסה?



3. דיון

3.1 ראשית, יש לציין, כי נקודת המוצא ממנה יצאה חוות-הדעת, הינה כי ההכנסה השנויה במחלוקת נזקפה כדין לשנת המס 1994. 

3.2 בית-המשפט נתן תוקף של פסק-דין להסכם אליו הגיעו "א" ופקיד השומה. בהמשך נבחנו האפשרויות הקיימות בחקיקה ובפסיקת בתי-המשפט בישראל לביטול פסק דין ונקבע, כי בענין זה, כלל לא ברור כי קיימת עילה לביטול ההסכם שקיבל תוקף של פסק-דין, זאת מאחר ולא ברור כי שלטונות המס טעו ביחס להסכם. 

3.3 גם אם יעלה פקיד-השומה טענת טעות, חוות-הדעת קבעה, כי לא קיים פגם חוזי בהתקשרות בהסכם. לכל היותר מדובר בטעות שבכדאיות העסקה, שכן במועד עריכת ההסכם, היתה אי-ודאות בנוגע לתוצאות הליך הבוררות ושני הצדדים נטלו על עצמם סיכון לגיטימי בנוגע לשומה. 

3.4 לאור כל האמור לעיל, במיוחד לאור העובדה כי לא מדובר בשני צדדים שווים וכי כאמור בסעיף 1.5 לעיל, למיטב ידיעתנו נושא התביעה עלה במהלך דיוני השומות ולאור היות שומת שנת המס 1994 שומה סגורה בהסכם, שכלל סעיף ויתור מפורש של שני הצדדים בנוגע לשנות המס שבמחלוקת, קבעה חוות-הדעת, כי ההסכם חל על ההכנסה השנויה במחלוקת ואין להטיל עליה מס. 






א. רפאל, ושות', עורכי דין | כל הזכויות שמורות 2010 ©
Tivonet