חיוב במע"מ בגין אגרות נמל

1. רקע עובדתי

1.1. "החברה" הינה חברת נמל, כהגדרתה בחוק רשות הספנות והנמלים, התשס"ד-2004 ("חוק רשות הספנות").

1.2. החברה מספקת לגורמים שונים שירותי נמל בתשלום ("השירותים"), כאשר על התעריפים הנגבים על-ידי החברה בעד השירותים, חלות מגבלות רגולטיביות שונות.

1.3. ניתן לחלק את התשלומים בעד השירותים למספר קבוצות:
"אגרות כניסה ויציאת כלי שיט מהנמל" ו"אגרות כניסה ויציאת כלי שיט מקומי".
"אגרות שינוע מטען לאחר פריקתו מכלי שיט (או לפני הטענתו לכלי שיט)
"אגרות פריקה והטענת מטען על כלי שיט"
"אגרות יבוא ויצוא טובין"
"אגרות אחסנה"
"אגרות שירותי קרקע לכלי שיט" ו"אגרות שירותי קרקע שלא לכלי שיט".
"אגרת מעבר לסחורות למדינה שכנה".

1.4. החברה הינה "עוסק", כהגדרתו בחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 ("החוק").


2. השאלה המשפטית לה אנו נדרשים
האם מתן השירותים על-ידי החברה חייב במס ערך מוסף ובאיזה שיעור?



3. מסקנות

3.1. חוות-הדעת קבעה, כי פרשנות נכונה של סעיף 30(א)(6) לחוק, תביא לכדי חיוב במע"מ בשיעור אפס על שירות שנתנה חברת נמל לכלי שיט בקשר לכניסתם לישראל או יציאתם ממנה (להבדיל משירות לכלי שיט שאינם נכנסים או יוצאים מישראל), וכן על שירותי שינוע טובין הניתנים לבעלי מטענים, במקרים בהם תמורת השירותים הינה חלק מהמחיר לצורכי מכס.

3.2. חבות במע"מ בשיעור אפס, בהתאם לסעיף 30(א)(5) לחוק, תתקיים כאשר ניתן שירות לכלי שיט בבעלות זרה, שאינו נכנס לישראל או יוצא ממנה וכן כאשר ניתן שירות למכולות (לא ביבוא), כאשר המטען בהן הינו בבעלות תושב-חוץ או כאשר מדובר במכולות הנמצאות בבעלות תושב-חוץ.

3.3. כל שירות אחר, שבגינו נגבות אגרות על-ידי החברה ושאינו חייב במס בשיעור אפס מכוח סעיפים 30(א)(5) או 30(א)(6) לחוק, חייב במע"מ בשיעור מלא.






א. רפאל, ושות', עורכי דין | כל הזכויות שמורות  ©
Tivonet